מגדל הקדומה

העיר מגדל הקדומה שכנה בחלקה הדרומי של בקעת גינוסר, למרגלות הר הארבל וחוף הכנרת. הישוב נוסד בתקופה ההלניסטית וכונה בשם - מגדל נוניא - מגדל הדגים, או ביוונית טאריכיאה - מקום מליחת הדגים. שמות אלו מעידים שתושביה התפרנסו מדייג ומישימורי דגים. כמו כן התפרנסו התושבים מחקלאות וממסחר ובתקופת בית שני עסקו בעיקר בתעשיית אריגים וצביעתם ומכאן השם המופיע במשנה ובתלמוד - מגדל צבעא.מגדל
מגדל – טארכיאה הייתה מרכז ההתקוממות נגד הרומאים אחרי נפילת יודפת ואחד ממעוזי הקנאים בעת המרד הגדול של היהודים ברומאים בשנים 66-67 לספירה. הצבא הרומאי הרס והחריב את הישוב. מגדל אומנם נבנתה שוב אך ההתאוששות הייתה קשה והיא לא שבה לגדולתה. לפי המסורת הנוצרית מגדל נתקדשה כעיר מולדתה של תלמידת ישו - מרים המגדלית (מריה מגדלנה) שהפכה לקדושה. החל מראשית הנצרות נהגו עולי רגל נוצריים לבקר במגדל. מרשימותיהם ידוע שליד מגדל צבעא היהודית שכן ישוב נוצרי ובו כנסייה על שם מריה מגדלנה.
מאז המאה ה-7 ננטשו הן הישוב היהודי והן הנוצרי, הצלבנים בתקופתם בנו כנסייה חדשה אך גם היא הפכה ברבות הימים לחורבה. כפי הנראה חדל הישוב מלהתקיים עד מחצית המאה ה-19 אז יושב המקום ע"י בדואים ערבים וננטש בימי מלחמת העצמאות. הכפר הערבי מג'דל תואר בכתבי מסעות שונים ככפר עני שהעזובה והזוהמה השוררים בו הם הגורמים לזיהום היחיד בכנרת.
השרידים שקיימים עוד היום הם מהתקופה הרומאית וכן נמצא במקום קברו של השיח' מוחמד ראסלן " המתרחץ" הקדוש למוסלמים.

מגדל – משממה לחווה

 בשנת 1906 נרכשו כ- 6,000 דונם מאדמות מג'דל הערבית ע"י כת קתולית גרמנית שהציבה לה למטרה לחשוף אתרים הסטוריים נוצריים ולשקמם. לבנות כנסייה במקום ולהקים ישוב נוצרי חקלאי. אך תנאי האקלים והמצב התברואתי הקשה במקום אילץ אותם לוותר על הרעיון. הם מכרו את האדמות לקבוצת ציונית גרמנית. הקבוצה מנתה 12 אנשים ובראשם עמדו: ד"ר יחיאל צ'לנוב מרוסיה ופרופ' אוטו וארבורג מגרמניה. יחד הם הקימו את "חברת טבריה אדמות ונטיעות" שמטרתה הייתה להקים חווה חקלאית להכשרת יהודים לעבודה חקלאית, להכיר ציוד חקלאי חדיש ולערוך ניסויים חקלאיים.
הנהלת החווה נמסרה למשה גליקן ציוני מסור. בשנת 1909 הוחל בהכשרת דרך לעגלות מטבריה למגדל ובשנת 1910 החלו בבנית החצר למגורים ובהכנת השטח לעיבוד חקלאי.
משה גליקן היה זה שנתן לחווה את השם הישן - מגדל.
החווה החקלאית נבנתה בשולי רמת מגדל המשקיפה אל הכנרת. היא הייתה מוקפת חומה ובפינות החומה היו מצויים בתי המגורים. בחצר הייתה רפת, אורווה ובסיס עגול מאבן עליו היה מוצב עמוד עץ הנושא פעמון גדול אשר היה מכריז על יציאה לעבודה, להפסקה או קריאה לעזרה בשעת חירום.
מגדל כחווה חקלאית הייתה מרכז חשוב לחלוצי העלייה השנייה אשר חלקם רכשו ניסיון בעבודה חקלאית.
ברוסיה התארגנה קומונה שאליה השתייך יוסף טרומפלדור שבחרה במגדל כמקום ראשוני להכשרה חקלאית ולגיבוש חיי החברה שלהם. בחווה עבדו צבי חומסקי, א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, זלמן שזר ועוד. בחווה נעשו נסיונות בגידול כותנה, בננות, ירקות, פלחה. נטעו פרדסים וכרמי זיתים והוקמה רפת לחלב ותוצרתו.
מלחמת העולם הראשונה שפרצה לאחר 4 שנים של עבודה בחווה מנעה התפתחות נוספת. המימון מרוסיה נפסק וכדי לשמור על הקיים נאלץ המנהל משה גליקן לקחת הלוואות בנקאיות שהעמידו את החווה בסכנת שיעבוד לבנק. כדי למנוע זאת הוחלט להפוך את החווה ל -
"עיר גנים" - קרקעות החווה חולקו לחלקות קטנות ונמכרו לאנשים פרטיים בארץ ובחו"ל ובעיקר לתושבי ארה"ב. בין רוכשי האדמה הפרטית היה גם לורד מלצ'ט שבנה וילה על שפת הים ושכונת מגורים בגבעה לפועלים שעבדו בפרדס. קבוצה של 12 יהודים מתוך מאות הרוכשים בנו 12 בתים ראשונים שהוו את השכונה הראשונה - תל משה והתיישבו במקום. בשנת 1926 הוקמה חברה אמריקאית להקמת בתי מלון והוחל בבניית המלון הראשון בישוב. מגדל נחשבה למקום עבודה טוב ועולים בני העלייה השלישת והרביעית הגיעו אליה. חברי גדוד העבודה ע"ש טרומפלדור הקימו אוהלים בחוף ועסקו בסלילת כביש צמח – טבחה.
למרות כל העשייה והעבודה במגדל לא הצליח הישוב להגיע למימדי עיר וזאת בעקבות משבר הבורסה ב- 1930. בניית המלון הופסקה ומגדל נשארה מושבה קטנה עם מספר קטן של חקלאים ללא תמיכה לאומית או ממשלתית. למרות המצב גילו התושבים נחישות והקימו ועד מושבה שפעל למען הקמת בי"ס, גן ילדים, בית כנסת, בריכת מים שמירה וכו'. כמו כן הוקמה אגודה חקלאית. בשנת 1945 נבנו 15 בתים נוספים וזאת בעזרת הסוכנות היהודית.
באותה שנה 1945 הוכרזה מגדל המושבה הקטנה כמועצה מקומית.

מגדל כמושבה קולטת עלייה

מפנה גדול בפיתוח המושבה חל עם הקמתה של מעברה שקלטה עולים מארצות שונות ומוקמה בצפון המושבה. מספר התושבים גדל ב-100% מה שהצריך בריכת מים יותר גדולה, בית ספר גדול יותר, מרפאה ושאר שירותים לתושבים. בשנת 1953 הוחל בבניית בתים לתושבים החדשים. עם גידול התושבים ו"המטרייה הממשלתית" החלה המועצה לקבל תקציבים לבניית מוסדות שונים ושכונות נוספות כגון רסקו ושכונת מיכאל.